אציג מקרה של חולה בן 55, אב לשלושה, שהגיע אלי כשנה אחרי גילוי סרטן מעי גס גרורתי. קודם לכן טופל בקווים המקובלים של פולפוקס ואווסטין ופולפירי ואווסטין. למרבה הצער, לא הגיב לטיפול ומחלתו התקדמה באופן משמעותי. מצבו הקליני הידרדר, סבל מכאבי בטן קשים, חולשה ניכרת, התקשה להתהלך ומשקלו שהיה תחילה כ-70 ק"ג ירד ל-48 ק"ג. בדיקת PET CT הדגימה פיזור גרורתי נרחב בכבד ובריאות. רמת סמן המחלה CA 19-9 עלתה לערך של מעל 1000 (גבול הנורמה הוא 30).
לאור העדר טיפולים יעילים נוספים, נשלחה בדיקה מולקולרית רחבה של הגידול. הבדיקה הדגימה רמה מוגברת מהרגיל של הסמן המולקולרי TMB=8.
יש כיום מידע הולך ומצטבר על יעילות סמן זה בניבוי תגובה לטיפולי האימונותרפיה החדשים. לאור התקדמות המחלה תחת טיפול כימי והעדר טיפולים יעילים נוספים ולאור ממצאי הבדיקה הגנטית, החלטנו לטפל בחולה במשלב מחקרי של אימונותרפיה.
במסגרת של טיפול חמלה ניתן משלב של תרופות אימוניות שכלל את התרופות OPDIVO ו-YERVOY.
לאחר שני טיפולים קיבלתי מייל נרגש מאשתו של החולה שסיפרה שרמת סמן המחלה ירדה באופן דרסטי ושחל שיפור בהרגשתו.
ואמנם החולה הגיע לבדיקה ונראה שיפור משמעותי במצבו. דווח שרמת הכאב ירדה משמעותית. ושהירידה במשקל נעצרה. הוא אף החל להתהלך.
ככל שהמשכנו בטיפול התעצם השיפור במצבו. הדמיות סודרות שביצענו בהמשך הדגימו הצטמקות ניכרת של הגרורות בכבד ובריאות. הסמנים ירדו לנורמה. עוצמת התועלת שהופקה מהטיפול הייתה מרשימה ביותר נוכח העובדה שלא היו כל תופעות לוואי לטיפול.
כיום, כשנה לאחר תחילת הטיפול באימונתרפיה, מחלתו כמעט נעלמה. החולה עלה כ-23 ק"ג במשקלו. הוא מבצע פעילות ספורטיבית וממשיך לקבל את הטיפול.
מתמונה למעלה נצפים שני חתכים מבדיקות פט-סיטי שבוצעו באוקטובר 2018 (משמאל) ובינואר 2019 (מימין). בבדיקה משמאל ניתן לראות פיזור גרורתי בכבד – הכתמים הצהובים המוקפים בקו אדום. בבדיקה בינואר 2019 הפיזור הגרורתי נעלם.
